<h1>ספר האסופות סימן י"ב</h1>
<h2>דף מה:</h2>
נקב הלב לבית חללו, בין לחלל גדול בין לחלל קטן טריפה, דלא אפשיט בעיא דר' זירא ועבדינן לחומרא קנה הלב שיש בו נקב כל שהוא טריפה. שכן מפורש בש"ח [—בשחיטת חולין] תלתא קנה הוו, חד פריש לכבדא ומשפטו ככבדא מה כבד נטל כולו אף קנה שלא ברובו וחד פריש לריאה ודינו כריאה בכל שהוא, וחד פריש לליבא. ופליגו בה רב ושמואל, רב אמר בכל שהוא טריפה, ושמואל אמר ברובו. והלכתא כרב באיסורי. ועוד מר בר רב חייא מתני איפכא דכבדא כריאה ועבדינן לחומרא וכל שלשתן במשהו.
נשברה השדרה ונפסק חוט שלה טריפה גם מפורש בתוספתא [פ"ג ה"א] חוט השדרה שנפסק ברובו טריפה דברי ר', ר' יעקב אומר אפילו נקב. הורה ר' כר' יעקב. אמר רב הונא אין הלכה כר' יעקב. ועכשיו שלא נוכל לדקדק ולעמוד על חוט השדרה אם נפסק או ניקב, מביא שפוד או מרצע ומכניסו בחוליות של שדרה ומעיין ורואה אם נפסק טריפה ואם נקב כשרה. ועד היכן כח חוט השדרה שאם נפסק טריפה, אמר רב יהודה אמר רב עד בין הפרשות, עד פרשה שניה עד ועד בכלל, אבל שלישית כשרה ובית הפרשות דומה לחריות של דקל, ולמה קורין אותה בית הפרשות, מפני שבא ממוח הראש ושופך בחוט השדרה עד בין הפרשות ומשם פירש לג' מקומות, אחת לירך ימין ואחת לירך שמאל ואחת לאליה. וממנו יוצא הזרע שנוצר הולד ממנו, בין לאדם בין לבהמה בין לכל דבר. ואם נפסק מן הראש עד פרשה שניה טריפה, לפי שאינה חיה, מכאן ואילך כשרה בעוף, ר' ינאי אומר למטה מבין אגפיים, ממקום שהכנפים דבוקות לגוף, והיינו לאורך של כל אותו העצם שבכנף עד החוליא. ובאורך אותו העצם ראשון שבכנף בו מושך החוט בגופו של עוף עד שמגיע לסוף אותו עצם, וריש לקיש אמר עד בין אגפים, מקום שמחוברין הכנפים לגוף דבציר שיעוריה דריש לקיש מדר' ינאי.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצאת בלב אע"פ שלא נקב הלב אם נמצאת המחט בקנה הלב מבפנים ואין לה מקום לצאת, וראשה המחודד למטה ודאי כי בכניסת המחט בה נקב הלב וטריפה, אבל אם ראשה המחודד שנקראת (חרירא) [פינטה] (ו)בלע"ז [למעלה ו]קופא למטה, בידוע שלא הלכה אלא דרך הקנה, ולא קרע הלב ולפי שאנו יכולין לתלות ולומר כי בזמן ששועלת הבהמה היא פולטת את המחט ויוצאת, ולא ניחוש לומר שמא תנקבה ותצא במקום אחר, ולא נחזיק באיסור דבר המותר וכשרה.
